טפסים ומידע

 
 
 
 

תחושה והרגשה
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> תחושה והרגשה

  מאת: הרב אב"י זכריש

 
רבים שואלים, מדוע ומפני מה אף לאחר שהם יודעים ומבינים מה היא מצוות השבת, בכל זאת כאשר מגיע יום השבת, בליל שבת - עדיין יש להם עונג ושמחה מהשבת, כך גם בבוקרו של יום הם נהנים [כל אחד מנקודת מבטו. כמובן, במסגרת ההלכה], אולם בצהרי יום השבת הם כבר ממתינים כפקעת עצבים אימתי תסתיים לה השבת. לא, ח"ו הם לא "שונאים" את השבת, אבל הם חושבים שמוטב היה לוּ השבת לא הייתה כ"כ ארוכה...
 
אין בכוונתינו בהזדמנות זו לעמוד על מהות קדושת השבת. אמנם אנו מעוניינים להתעכב מעט על המושג "קדושה", מושג שחוזר על עצמו כ"כ הרבה פעמים בחיי היהודי.
 
בספר שמות י"ט י', "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם  וְ קִ דַּ שְׁ תָּ ם  הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם". רש"י, גדול פרשני המקרא והתלמוד, מבאר על אתר; "וקדשתם" –  ו ז י מ נ ת ם  , שיכינו עצמם היום ומחר. נכדו, רבי שלמה בן מאיר [שהיה מבעלי התוספות] הולך בעקבות סבו הגדול ומבאר כך; "וקדשתם" - לשון ה ז מ נ ה  .
בספר מיכה פרק ג' פסוק ה', "כֹּה אָמַר ה' וכו' וְ קִ דְּ שׁ וּ  עָלָיו מִלְחָמָה". גם כאן מבאר רש"י את הביטוי "קדשו עליו מלחמה" –  ה ז מ י נ ו  עליו מלחמה.
נוכחנו לדעת שבלשון הקודש הוראת התיבה "קדושה", היא, ייחוד הדבר, הכנתו והזמנתו.
 
כפי שציינו לעיל, אין בכוונותינו לבאר בהזדמנות זו את  מ ה ו ת  קדושת השבת, אעפ"כ נתבונן בכתוב אחד בספר שמות כ' ח' "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ".
ר' חיים בן עטר - נצר למשפחת מגורשי ספרד שחי בתחילת המאה השמונה עשרה במרוקו ובירושלים מבאר בספרו "אור החיים", וכך הוא כותב; "זכור את יום השבת וגו' פירוש שיזכרהו מיום ראשון. ונתכוונה התורה לומר,  ש ה ז כ י ר ה  ת ה י ה  מ י ו ם  ר א ש ו ן  , כפי שאמרו חז"ל [מכילתא יתרו] שבכל יום יאמר "היום יום אחד בשבת וכו'", פירוש ובזה יקדשו ולא יטעה בו. "לקדשו" - לשון הזמנה.
העולה מן כל האמור; כי על מנת שלא ייווצר מצב בו נגיע ליום השבת ללא הכנה מוקדמת, עלינו לקדש ולזמן את עצמנו במשך  כ ל  ימות השבוע ליום השבת.
 
משהתחדדה בנו ההכרה הברורה שמהות יום השבת, היא,  ק ד ו ש ת  השבת. האל"ף של המושג קדושה [פירושה המילולי העיקרי והראשוני של תיבה זו], הוא, הכנה וזימון עצמי אין סופיים. לשם כך, תחילה עלינו להקיף את החומר הלימודי העוסק בעניין השבת מההיבטים ההלכתיים, הפילוספיים והמוסריים, וכל כך על מנת שנדע מה היא מצוות שבת.
 
האדם בעידן המודרני, כתוצאה ישירה מעוּבדת היותו עסוק וטרוד למעלה ראש במרדף אחר סיפוק מאווייו ורצונותיו הגשמיים, מוצא הוא את עצמו לא אחת "נופל" לאירועים ומאורעות חשובים מאין כמותם ללא שום הכנה מוקדמת!
 
חכמינו למדו אותנו לפעול פעולה הנראית יבשה וחסרת טעם – להזכיר את יום השבת  ב כ ל  יום מימות השבוע, ע"מ שנגיע ליום השבת מתוך מוכנות ומזוּמַנוּת. אכן, גם ה"תזכורות" הללו, הם אלו שיעזרו לנו לזמן את עצמנו ליום השבת.
התלמוד בבלי [מסכת ביצה דף ט"ז א'] מספר לנו על שמאי הזקן, שכל ימיו [גם בימות החול] היה קונה ואוכל את מאכלו לכבוד שבת! כיצד עשה זאת שמאי הזקן? מצא בהמה נאה - היה אומר "זוּ לשבת!" למחרת, כשהלך בשוק מצא בהמה אחרת נאה הימנה, היה קונה את הבהמה השנייה לכבוד שבת, ואוכל את הראשונה [ע"מ שהשנייה תהיה לכבוד שבת].
הבה נקדיש לעצמנו וליוצרנו - רגע אחד בכל יום, רגע אחד ומיוחד בו נזכור ונזכיר לעצמנו את יום השבת הקרב ובא.
 
 

חזקה עלינו שכשאדם מכין ומזמן את עצמו לכל אירוע ומאורע בכלל וליום השבת בפרט, הרגשת הניכור והריחוק תתפוגג לה, ותחתיה תבוא הרעננות, החיוּת, השמחה והיצירתיות.

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר