טפסים ומידע

 
 
 
 

נתינה וקבלה
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> נתינה וקבלה
  מאת: הרב אב"י זכריש


 
ביציאה מבית הכנסת פגש אורי באדם בגיל העמידה – עיוור. העיוור ביקש מאורי שייסע לו בהליכה אל ביתו. הם צעדו זה לצד זה כשהעיוור נתמך בזרועו של אורי. ההליכה זה לצד זה הייתה נעימה, כשמפעם לפעם אורי מזהיר את העיוור; 'רמזור אדום – רמזור ירוק', 'לרדת לכביש - לעלות למדרכה', 'זהירות, רוכב אופניים' ועוד כהנה קריאות הדרכה.
לאחר כברת דרך הגיעו השניים אל ביתו של העיוור. העיוור נרגש, גם בלי לראות הוא כבר מזהה את ביתו, כאן הם ד' אמותיו הפרטיות. הוא פונה לאורי להודות לו על העזרה בדרך, אולם אורי כאילו לא שומע, נכנס עם העיוור לביתו ומבקש ממנו; 'אדון נכבד, שמא תוכל להדליק את האור ולהאיר לי את השהות בביתך'. למשמע בקשתו של אורי לא יכול היה העיוור להתאפק, הוא פונה לאורי ושואל אותו; 'כל הדרך, אתה הוא שהדרכת אותי במסירות להיזהר ממהמורות ומכשולים, וכעת אתה מבקש ממני שאדליק בעבורך את האור, פעולה כ"כ פשוטה?!' אורי פונה אל העיוור ומשיב לו כך; 'אנחנו כמעט לא כל כך מכירים איש את רעהו, אולם בפעם הבאה שתזהה אותי בבית הכנסת או בכל מקום אחר, כשתיזכר בזמן שהשקעתי ללוותך אל ביתך, תרגיש שלא בנוח, מפני שאני השקעתי עבורך מזמני ואתה לא השבת לי כלום, וזו תחושה ממש לא נעימה, להרגיש שאתה חייב למישהו ואתה לא יכול להשיב לו. לפיכך בקשתי שטוחה לפניך, עשה עמי חסד ותנעים לי את השהות הקצרה בביתך ובכך תדע שהשבת לי על שליוויתיך לביתך'.
 
הקדוש ברוך הוא מצווה את ישראל לבנות לו בית המקדש ובתוכו להציב מנורת זהב בעלת שבעה נרות, אותם מצווה הכהן הגדול להדליק כל יום. שואלים חכמינו, אדון הכל - בורא היקום, וכי לאור המנורה הוא זקוק? לשם מה ציווה את ישראל להאיר לו בבית המקדש על ידי הדלקת המנורה?
משיבים חכמינו, אכן. הקדוש ברוך הוא מסתדר בכוחות עצמו, אולם בציווי להדליק את המנורה בבית המקדש טמון מסר חשוב מאוד, והוא; אנו בני האדם אמורים להרגיש (אם כי בפועל זה לא תמיד מתרחש) ממש מזעזע, הקדוש ברוך הוא מעניק לנו חיים, בריאות, אושר פרנסה ואת כל השאר, בתמורה ל...כלום! מה אנחנו עושים עבורו? קובעים מזוזה בדלת הבית שקדוש ברוך הוא ברחמיו העניק לנו? משחילים חוטי ציצית בבגד שקיבלנו מאת הבורא יתברך? מה אנחנו נותנים לו? כבני אדם נורמטיביים אנו אמורים לחוש באי נעימות גדולה. ובדיוק בשביל זה ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא – 'הדליקו עבורי את מנורת הזהב בבית המקדש. אכן, לא לאור המנורה אני זקוק, רק בשביל שתהיה לכם הרגשה טובה, שבתמורה לכל מה שאתם מקבלים ממני, אתם משיבים לי משהו...'
 

בניגוד לנטייתנו הטבעית שלא לקבל חזרה מאנשים שעשינו להם טובה. 'אין בעד מה', 'לא צריך...' אלו רק מעט מזעיר מן המשפטים שאנו עונים לאותו אדם שהטבנו עמו, וייתכן מאוד שאנו עושים זאת בשביל שבפעם הבאה שנפגש, אותו אדם ירגיש שהוא עדיין חייב לנו...
הקדוש ברוך הוא מלמדנו, אדרבה, תן לשני את ההרגשה שהוא הצליח להשיב לך על מה שעשית עבורו, בשביל שבפעם הבאה שהוא יעבור לידך הוא ירגיש נוח, ולא תעיק עליו העובדה שהוא עדיין 'בעל חוב'...

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר