טפסים ומידע

 
 
 
 

מצוקת דיור
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> מצוקת דיור

  מאת: הרב אב"י זכריש

 
עם ישראל יצא ממצרים בדרכו לארץ המובטחת. שהותם בדרך הייתה אמורה להיות ימים אחדים. למעשה, הקב"ה עיכב את העם במסלול שכלל את חציית ים סוף, עד למעמד קבלת התורה בהר סיני, כשבאותה עת האומה הישראלית מודעת לכך שהיא בדרכה לארץ הקודש.

אלא שבשלב מסוים השתבשו התוכניות.

העם דרש ממנהיגו - משה רבנו, לשלוח מרגלים שיסתננו לארץ שאותה שעה הייתה כבושה על ידי שבע האומות שהתגוררו בה בתקופה זו, על מנת לבחון דרכי גישה לאתרים אסטרטגיים, אקלים, מנטאליות ועוד, כל זאת על מנת לגבש שיטות לחימה ודרכי כיבוש.
האמת היא, כפי שהקדמנו, כבר מרגע יציאתו ממצרים היה העם מודע לקראת מה הוא צועד – לארץ המובטחת. א"כ, מדוע 'נזכר' העם לדרוש שליחת מרגלים רק לאחר מספר חודשי שהות במדבר? אם בכדי לכבוש את הארץ זקוקים הם ל'חיל מודיעין', מדוע הקימו אותו בשלב כל כך מאוחר?
 
עלינו לדעת, עם ישראל חולץ ממצרים על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שהפליא את מכותיו במצריים. הסדרה המוזרה של 'עשרת המכות' שהנחית הקדוש ברוך הוא על המצריים, שעד אז התעללו והשתעבדו בעם ישראל, הייתה אות הפתיחה להנהגה ניסית מופלאת שבה הנהיג הבורא יתברך את עמו הנבחר. ההנהגה האלוקית הייתה 'הנהגה של נס' – עשרת המכות, קריעת ים סוף, מן שירד להם מן השמים, ענני הכבוד שהקיפום בדרכם במדבר הלוהט השורץ נחשים ועקרבים, מעמד הר סיני... אלו רק מקצת מן הניסים הגלויים שהתרחשו לאומה הישראלית על כל צעד ושעל.

אלא שכבר בתחנות הראשונות למסע הגדול במדבר, החלו הדברים להשתבש. חלק גדול מן העם השתתף בעשיית עגל הזהב – אליל אותו הכתירו למנהיגם כתחליף להקדוש ברוך הוא. מהר מאוד הרגיש העם את נחת זרועו של בורא עולם – מגיפה מכה בעם ומסיבה אבידות קשות.
בתחנות הבאות, פלגים וקבוצות בתוך האומה הישראלית החלו לרטון כלפי הקדוש ברוך הוא ולהתלונן על תנאי הדרך במדבר, שלדעתם לא היו מספיק נאותים. גם כאן, הקדוש ברוך הוא מעניש את המתלוננים ביד קשה.

בשלב זה ישבו המון העם לחשוב ולטכס עצה. ואז, הגיעו למסקנה כזו:
אדם מן הישוב המסתובב ברחובה של עיר, גם אם הוא ידבר לא יפה, או אפילו יתריס כלפי עוברים ושבים, אף אחד לא יעניש אותו, אדרבה, אנשים ינודו לו ברחמנות. אולם אם אדם כזה יצעד לעבר משרד ממשלתי, יכנס למשרדו של המושל וידבר אליו לא יפה או יתריס כלפיו, הרי מיד הוא ייאסר ויועמד לדין על מעשיו.
מה באמת ההבדל בין ההתנהגויות שנראות לכאורה דומות? מדוע במקרה הראשון הוא כלל לא ייענש ובמשנהו ינהגו עמו ביד ברזל?
התשובה לכך פשוטה מאוד, לא הרי ההתנהגות ברחוב כהתנהגות במשרדו של המושל!

מתוך תובנה זו נגשו המון העם אל מנהיגם הדגול - משה רבנו ובקשו ממנו; 'עד עכשיו אנו מונהגים בהנהגה ניסית, כביכול אנו נמצאים במשרדו של המושל ומקבלים ייחס מיוחד. אולם לייחס המיוחד יש מחיר כבד, אם מישהו מאתנו מתנהג לא יפה, כולנו 'חוטפים' מכות! רצוננו לצאת ממשרדו של המושל - לעבור מהנהגה ניסית להנהגה טבעית. כלומר, רצוננו 'לשמור מרחק' ולא להיות מידי קרובים לבורא עולם. אמנם נפסיד את הייחס המיוחד – הנהגה ניסית, אולם אנו כבר לא מסוגלים שעל כל חריגה ולו הקטנה ביותר אנו 'מקבלים על הראש'.'

כעת נבין את העיתוי בו דורש העם לשלוח מרגלים, כשעם ישראל יצאו ממצרים הם הונהגו בהנהגה ניסית – כבתוך משרדו של המושל, במצב שכזה ברור שאין להם צורך להקים 'חיל מודיעין' מפני שאת הארץ יכבוש בעבורם הקדוש ברוך הוא בניסים ונפלאות. אולם משביקשו לעבור להנהגה טבעית – להתרחק ממשרדו של המושל ולצאת אל הרחוב כפשוטי העם, הרי שבכדי לכבוש מדינה המיושבת בשבע אומות יש צורך להקים 'חיל מודיעין' ולהכין תוכניות מגירה לכיבוש הארץ.
כידוע, מהקמת 'חיל המודיעין' הזה, שכלל בראשיתו שליחת שנים עשר מרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, סבלנו נדודים אינסופיים במדבר, ועדיין אנו סובלים חורבן שני בתי מקדשות ועוד אסונות רבים.

זה הוא מחיר ההתרחקות מהקדוש ברוך הוא, גם כשנראה ש'לגור ברחוב' יהיה נעים יותר.

 
*   *   *

יש לי חבר ילדות מן העבר. בעצם, למה 'מן העבר'? כי היום הוא מאושפז בבית חולים לפגועי נפש. מצבו הנפשי, לא אֲלֵיכֶם, לא יציב. ביום מן הימים באתי לבקר אותו. השער הראשון של המחלקה בבית החולים נפתח, נכנסתי, ומיד אחרי הוא נטרק [בשביל שאף אחד לא יברח], שער נוסף, והגעתי אליו בשעה 'טובה', הוא היה נראה די רגוע [גם זה קורה למאושפזים בעל כרחם]. ישבנו, שרנו ודיברנו.
מבט חפוז בשעון הבהיר לי ששעת הביקור הסתיימה ועלי למהר לאסוף את ילדי הפעוטים הממתינים לי בסיום יום הלימודים שאחזיר אותם הביתה ואגיש להם ארוחה חמה.
פניתי לידידי משכבר הימים; 'שעה כ"כ נחמדה הסתיימה לה, עלי לשוב לביתי, בתקווה שבמהרה נוכל לשוב ולהתראות פעם נוספת'. הוא מסתכל עלי ושואל אותי; 'בעצם, למה אתה צריך ללכת?' תישאר כאן!' חייכתי במבוכה והסברתי לו שיש לי משפחה וחיים עצמאיים שממתינים לי בעולם שבחוץ. הוא מיישר אלי מבט ואומר לי; 'מה יש לך? תראה אותי עושה כאן "חיים משוגעים", אין לי דאגות, בעוד שעה קלה הארוחה תבוא עד לחדרי על מגש, אפילו לפנות את הצלחת לא אצטרך. לך, הוא אומר לי ישנם דאגות רבות; חינוך, משכנתא, ארנונה וכו'. בוא תשאר כאן נעשה יחד חיים משוגעים, בלי דאגות...'
בדרך, אני שואל את עצמי; 'אולי גם אנחנו, המחשיבים את עצמינו לאנשים שפויים, מתנהגים כאותו מאושפז שזה עתה יצאתי מחדרו. גם אנחנו פוחדים מלהיות צדיקים / טובים יותר מידי, כי זה יחייב אותנו יותר מידי' ובינתיים מה אנחנו עושים? "חיים משוגעים" במלוא מובן המשמעות.
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר