טפסים ומידע

 
 
 
 

שעת מבחן

  מאת: הרב אב"י זכריש


 

בתום שמונת ימי המילואים – הימים בהם נחנך משכן השם שנבנה זה עתה, באו משה ואהרן אל תוך אהל מועד - "וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם" [ויקרא ט' כ"ג]

לשם מה נכנסו משה ואהרן יחדיו אל אהל מועד?

רש"י בפירושו עמד על כך, ועל אתר הוא מבאר; כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות, ונעשו כל המעשים, ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואמר: "יודע אני שכועס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל". אמר לו למשה: משה אחי, כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי? מיד, נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל.

אמר להם [משה רבינו לעם ישראל], "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" - אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו.

מטבע הדברים כאשר לאדם ישנם הישגים והצלחות, מזדרז הוא מיד לעונדם על צווארו, לקשור כתרים לראשו ולהתעטר בהם, הוא תולה זאת בזכות עצמו ובשל חריצותו וכישרונותיו. מאידך, במקרים בהם ההצלחה הפנתה לו עורף ודרכו הייתה רצופת מוקשים וכישלונות, תולה את אותם כישלונות וסבתם בזולתו, רק לא בעצמו!

שונה היא גישתם של גדולי האומה הישראלית, כל הצלחה שאך הם משיגים, מיד הם זוקפים אותה דווקא לזכותם של אחרים. ומאידך, כשלונות הם תולים בעצמם ורק בעצמם!

וכמו שאנו רואים כאן בפרשה, שאהרן אומר "בגללי לא ירדה שכינה לישראל", ואילו משה קושר את הזכות דווקא באהרן אחיו באמרו "אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קורבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם".


אנו מתקרבים כעת לזמן מבחנים ואתגרים. על כל אחד ואחד מאיתנו לדעת שכדאי להתרגל בזמן אמת לראות את ההצלחות כפועל יוצא מסייעתא דשמיא, מתפילות ההורים ומאמונה כי "יגעת ומצאת – תאמין!". מאידך, את הכשלונות, מוטב לנו לזקוף לעצמינו בלבד, ולא בשביל שחס וחלילה נִכָּנֵס למשבר, ייאוש ותסכול, אלא אך ורק בשביל שנשכיל בעתיד להשקיע יותר בלימודים, נבקש יותר מאבא שבשמים ונתאמץ יותר על מנת שנצליח להתעלות בדרך התורה והמצווה.

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר