טפסים ומידע

 
 
 
 

זיקוק נפט
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> זיקוק נפט

  מאת: הרב אב"י זכריש


רבי שמחה זיוו זצ"ל [הסבא מקלם] מספר על מחזה שגרתי לכאורה שהפעים את רוחו. וכך הוא מספר; באותם תקופות לא הייתה תאורה הפועלת על ידי חשמל, לצורך תאורה השתמשו בפתיליות נפט.

כמו בכל מוצר, גם בנפט, היה נפט זול שלעיתים היה מעורב בו מעט חול ועפר. רבי שמחה שם לב שבדרך כלל הפתיליה דולקת יפה ומפיצה אור יקרות, אולם אם מעורב אפילו מעט חול בנפט, האור לא צלול כשהיה.

שמות כ"ז כ', "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ". וברש"י כתב; 'זך' - בלי שמרים.

המלבי"ם בסוף ספר בראשית עומד על הקושיא כיצד העיז יוסף לחנוט [תהליך שימור הגופה לאחר המוות] את גופת אביו – יעקב אבינו ע"ה, מנהג שהיה רווח בין עובדי האלילים הפחותים ביותר שבמצרים?

וכך הוא מסביר; בבריאת האדם ויצירתו נופח בו הקדוש ברוך הוא רוח-נפש. רוח זו באה לעולם בד בבד יחד עם הגוף הפיזי, רוח זו שוכנת בתוך הגוף החומרי.

אצל רוב האנשים, בשעת הפטירה הרוח תתקשה להפרד מן הגוף מכיון שהיא מחוברת אליו בעבותות של חומריות [לדוגמא: על ידי כוח הדמיון שדמיין במהלך חייו]. למעשה, עד שהגוף לא יתפורר ויירקב, הרוח עדיין תשכון בתוכו, ומסיבה זו בגופה של אדם מת ישנה טומאה חמורה.

אולם אדם שעובד במשך חייו ומתאמץ שהרוח – כוח הדמיון והחושים יעסקו אך ורק ברצון הבורא ולא בחומריות, ממילא הרוח מזדככת ולא נקשרת לגוף הפיזי, ובשעת פטירת האדם מן העולם הרוח נפרדת מיד ובקלות מן הגוף.

המצריים שהיו שקועים בתאוות עד למעלה ראש, חנטו את מתיהם מפני שהרוח כלל לא בקשה להפרד מן הגוף הפיזי, כי במהלך חיי האדם היא נקשרה כ"כ לגוף הפיזי והפכה גם היא להיות רוח חומרית. להבדיל, יעקב אבינו שדאג שלא יתערב חול ועפר בנפט – שלמרות שהרוח שוכנת בגוף הגשמי, בכל זאת הרוח תזדכך ותשאר רוחנית, נחנט על ידי יוסף הצדיק משום שבשעת פטירתו לא היה כל קושי לרוח להפרד מן הגוף החומרי בו היא שכנה.

 

בספר היסטוריה עתיק מסופר על שני מלכים שהיו מסוכסכים משך שנים, הם ניהלו ביניהם מלחמה עקובה מדם. לאחר עשרות שנים השתלט אחד מן המלכים על רעהו, הביאו לפני בית משפט צבאי ודן אותו לשריפה. בבוקר, כשהמלך השבוי מובל אל המוקד על מנת להישרף, לפתע הוא נעצר. הוא משתהה לרגע ואז צורח במלוא גרונו; 'קאסאן, קאסאן, קאסאן קאסאן...'

המלך המנצח ששמע את הצרחות ביקש להוריד את המלך השבוי מן המוקד ולהביאו אליו. כשבא השבוי לפני המלך, שאל אותו המלך; מה צעקת? אמר לו 'קאסאן, קאסאן, קאסאן. ומי הוא אותו 'קאסאן'? הקשה המלך. השיב השבוי כך; לפני שנים רבות למדתי אצל פילוסוף גדול שנקרא 'קאסאן'. בתקופה מסוימת, אחרי שנחלתי הצלחות רבות, באתי לפניו ושאלתי אותו; 'האם יש מישהו בעולם מאושר יותר ממני?!' השיב לי מורי ורבי – הפילוסוף 'קאסאן' בשאלה; איך יכול אדם בן תמותה לומר משפט שכזה? עכשיו, מסיים המלך השבוי, נזכרתי בדבריו והתבוננתי כמה הם צודקים ולפיכך צעקתי את שמו של הפילוסוף. המלך שהתפעל מן הדברים, הורה לשחררו לאלתר ולהעניק לו חנינה.

מה אירע כאן? עשרות שנים התהלך המלך – תלמיד הפילוסוף כשהוא שבוי בקסמי הצלחתו ובניצחונותיו, העפר והחול לא נתנו לו את היכולת להבין שהוא בסך הכל אדם ששנות חייו קצובים, הוא הרגיש כל יכול! אולם ברגע שהוא ראה את המוות מול העיניים, החול והעפר יצאו מן הנפט, והפתיליה האירה באור חזק – השכל פעל ללא דופי והבהיר לו שהוא לא ממש כל יכול. 'קאסאן, קאסאן' הוא התחיל לצעוק.

 

עלינו לדאוג שהנפט שבפתיליה שלנו יהיה נקי מחול ועפר – שהרוח שנפח בנו הבורא יתברך תהיה נקייה וזכה מחומריות, שיהיו כל מעשינו לשם שמיים. וכשנזכה ל'ויקחו אליך שמן זית זך' – ללא שמרים! נזכה שהקדוש ברוך הוא יאיר את חיינו באור צח וצלול.

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר