טפסים ומידע

 
 
 
 

ראייה מרחבית
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> ראייה מרחבית

  מאת: הרב אב"י זכריש

 
פעולותינו היומיומיות בוודאי מתוכננות ומיועדות על מנת להשלים את ייעודינו בעולם. אלא שלפעמים נראה לנו שהתוכניות הכל כך מחושבות ומתוכננות להיעשות בכוונה טהורה ולשם שמיים בלבד 'משתבשות' להן, ואז אנו מוצאים את עצמינו שואלים; 'אחרי שתכננתי את צעדי בקפידה וכל מטרתי לשם שמיים, מדוע לא מצליח לי?
 
די אם נתבונן ברבקה וביצחק הורי האומה הישראלית בכלל והורי עשיו ויעקב בפרט.
עשיו – איש שדה, צייד בנשמתו. לעומתו, אחיו יעקב – איש תם, יושב אוהל ומתעסק ברוחניות העומדת ברומו של עולם.
כשיצחק אבינו ע"ה חפץ להאציל מברכתו לאי מי מבניו, הוא בוחר דווקא בבכור – עשיו הרשע. לעומתו, רבקה 'נלחמת' בתוקף שברכת יצחק לא תוענק לעשיו, אלא ליעקב אבינו ע"ה.
דבר ברור הוא שכוונותיו של יצחק אבינו להעניק מברכתו ולהאצילה לעשיו בכורו בדווקא, מודרכות היו בכוונה טהורה ולשם שמיים בלבד, אולם בורא העולם חשב אחרת ו'דאג' שברכות יצחק יפלו בחלקו של יעקב בדווקא.
 


רבי שמחה זיוו נ"ע, מחנך דגול פדגוג בחסד עליון, מספר: בית המדרש של הישיבה שכן במרכז העיירה, מוקף חומה גבוהה. בלילה, כשאחרון התלמידים עזב את בית המדרש, היו דלתות ההיכל מוגפות, ובית המדרש היה ננעל במנעול ובבריח. בבוקר, שעה קלה לפני תחילת תפילת שחרית, היה תלמיד חרוץ משכים ופותח את דלתות ההיכל על מנת שהתלמידים המשכימים לקום יספיקו להתארגן לתפילה בזמן.
בוקר אחד הופיעו התלמידים בשערי בית המדרש ומצאו אותם נעולים, התלמיד שאחראי על פתיחת הדלתות לא היה והן נותרו נעולות. מה עושים? מחכים. אלא שזמן התפילה מתקרב, עוד ועוד תלמידים מתאספים ומתגודדים בשער בתקווה ובציפייה לטוב.
הזמן חולף, והתלמיד האחראי לפתיחת הדלתות בושש מלהגיע. תלמיד ישיבה מן הצעירים שבחבורה, החלי לעשות מעשה ו'להציל' את המצב... את כבודו העצמי הוא הניח בצד, את שרווליו הוא הפשיל ובתנועה זריזה, לעיני כל תלמידי הישיבה, טיפס התלמיד על הקיר החיצוני של בניין בית המדרש, השתחל מבעד לחלון, החליק פנימה, מצא את צרור המפתחות ו...פתח את הדלת לכולם. תפילת שחרית החלה בזמן הקבוע לשמחת תלמידי הישיבה.
משך כל היום הסתובב התלמיד בתחושת אושר גדולה על שזיכה את כלל תלמידי הישיבה בתפילת שחרית בזמנה, 'זכות הרבים'...
בערב, מספר רבי שמחה זיוו, קראתי לתלמיד שטיפס בבוקר ופתח לכולם את שערי בית המדרש ושוחחתי עמו. פניתי אליו ואמרתי לו; 'אתה בטוח שעשית מעשה גדול, גבורה אמיתית, לא חסת על כבודך וקידשת שם שמיים ברבים. אולם דע לך תלמידי יקיר, שאני, כבעל הבית כבר לא אוכל לישון רגוע על מיטתי בלילה הקרוב. אם עד עכשיו הייתי סמוך ובטוח שאף אחד מן השכנים לא ייעלה על דעתו לטפס מבעד לחלונות בית המדרש ולחדור פנימה, כעת, די אם שכן גוי ראה את מעשיך בבוקר, וכבר הוא מודע לכך שניתן לחדור לבית המדרש בלילה גם אם הוא נעול. 'כבעל הבית כאן, בלילה הקרוב לא אוכל להירדם', סיים הרב שמחה זיו את דבריו אל התלמיד.
 
נכון, אנו עושים מעשינו לשם שמיים וכל כוונותינו הינן טהורות ומעומק הלב. אבל הראייה שלנו מוגבלת, אין לנו ראייה מרחבית, ראייה של 'בעל הבית'. ואם ח"ו משהו מתוכניותינו 'משתבש' על ידי יד מכוונת מלמעלה, אל לנו 'לכעוס' על בורא עולם שעושה הכל לטובה מתוך הסתכלות של 'בעל הבית, הסתכלות רחבת אופקים ונטולת צמצום.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר