טפסים ומידע

 
 
 
 

 דוד דרלוזה הי"ד
 
תלמיד ישיבתנו, מחזור "
 
דוד כתב בשולי סידור התפילה שנשא עמו, 'הריני מקבל על עצמי לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך'. ומתוך מצוה זו זכה דוד דרלוזה הי"ד למסור את נפשו על קידוש השם.
 
סיפורו של דוד
דוד עלה לאוטובוס אגד בקו 961, היוצא מטבריה לכיוון ירושלים, התיישב בספסל אחד לפני האחרון ונרדם. הפעילות המבצעית האינטסיבית שהתנסה בה בימים שקדמו לנסיעה הזאת היכתה אותו בעייפות רבה. קול צעקות העיר אותו משנתו.
דודו פתח את עיניו וראה מחזה נורא: האוטובוס הופך לכדור אש. 
 
הוא לא ידע כי בשעה שהאוטובוס עבר ביריחו הושלכו לעברו שלושה בקבוקי תבערה מתוך חורשה שמימין לדרך. האוטובוס התלקח בשלושה מוקדים במהירות קטלנית. הנוסעים ניסו למלט את עצמם בכל דרך אפשרית שעמדה לרשותם. תוך דקות הגיעו כוחות הביטחון והביטו בעיניים כלות על האוטובוס הבוער. לעומדים בחוץ היה ברור שלא יוכלו לעשות הרבה למען הכלואים באוטובוס. אולי לא יוכלו לעשות למענם דבר.
באוטובוס פנימה מיהר דודו לעמוד על חומרת המצב. הוא הבין שמדובר בבקבוקי תבערה ופנה לצאת החוצה יחד עם רוב הנוסעים. אבל בדרכו אל מחוץ לסכנה נתקל לפתע באחת הנוסעות היושבות על הריצפה וזועקת. שמה היה רחל וייס. בעלה כבר הקדים ויצא מן האוטובוס. דודו התעכב לידה, חרף תחושת הדחיפות, וניסה לשכנעה לקום לצאת עימו. "את זקוקה לעזרה?"- שאל ומיהר כמובן מאליו, להציע את עזרתו. אבל רחל וייס נראתה כמי שאינה מקשיבה לדבריו. בתנועות ראש אותתה על סירובה לצאת ומפיה בקעה הצעקה: "הילדים שלי, הילדים שלי." שלושת ילדיה הפעוטים, שעלו עימה לאוטובוס, היו 
עכשיו לכודים מאחור בתוך האש, בלי שום תקווה אפילו לא לרוח חיים. היא לא יכלה להושיעם, אבל נבצר ממנה לעזוב את מקומה. היא הייתה שרויה בהלם.
 
דודו משך אותה שוב ושוב, אבל ללא הועיל. בעשן הכבד, שהלך וסגר עליו, לא היה לא-ל ידו להבחין ולו בסימן קטן לגורל הילדים. נוסף לכל גילה כי דלת האוטובוס, שדרכה התכוון לצאת ולהוציא את רחל וייס, עולה בלהבות. הוא הצליח לפתוח את אחד החלונות והוציא את ראשו כדי לשאוף מעט אוויר. מיד אחר כך 
משך בידה של רחל וקרא לה בכל כוח השיכנוע שהיה יכול לגייס: "בואי איתי, יש פה פתח קטן". אבל רחל לא הסכימה לזוז ממקומה. האוטובוס בער כולו. העשן שמילא את חלל הבאוטובוס חדר בעוצמה אל תוך ראותיו של דודו.
אבל דוד לא ויתר והמשיך בשלו. הוא משדל שוב ושוב את רחל, אוחז בידה ומנסה בכל הכוח להוציא אותה מהתופת. רחל ממאנת להיפרד מילדיה. דודו לא מתייאש. הוא מנסה לשבור את אחד החלונות, אך לשוא. האש מתקרבת ומתחילה לאחוז בבגדיו. ודודו מתעקש. ורחל וייס ממאנת להפצרותיו. הוא שב ומשך בידה, אך חש כי היא נדבקת לכסא. ידיו ופניו החלו להישרף וראותיו התמלאו בעשן הסמיך והרעיל. אך דודו לא ויתר. עד ששמע את קולה של רחל שזועק "שמע ישראל".
 
כיהודי שומר מצוות הבין שהיא חשה כי חייה מגיעים לקיצם. עכשיו לא נותר לו  לעשות למענה דבר והוא פנה לצאת מהאוטובוס מהר ככל  האפשר. הוא זינק דדרך הלהבות ונפל כלפיד בוער. שניים מהעומדים בחוץ מיהרו לכבות את האש שאחזה בו. הם לא יכלו לעקור ממנו את הידיעה המרה כי מאחוריו, באוטובוס, נשרפו למוות רחל וייס ושלושת ילדיה.
 
שבעה שבועות לחם על חייו. לבסוף החליטו רופאיו כי אין מנוס מלשלוח אותו לבית חולים בלונדון, להשתלת לב וריאות. דודו והוריו הגיעו ללונדון מלאי תקווה ואמונה. ושם, עוד טרם עלה דודו על 
שולחן הניתוחים, נדם ליבו. השם יקום דמו.
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר